אני זוכר את היום הראשון שנכנסתי לבריכת השחייה שלנו בקיבוץ. זה היה יולי חם, וכשהמים קיבלו אותי בברכת רענון, הרגשתי כאילו נכנסתי לאוקיינוס של רגשות. הילדים שיחקו וצרחו משמחה - והאוויר התמלא בשאגות שלהם כמו מנגינה מוכרת.
עברו שנים מאז ולמרות שאני כבר לא ילד קטן, הבריכה נשארה המקום שבו אני חוזר כדי להרגיש חי. בכל פעם שאני משתכשך במים, יש לי תחושה שהזמן עוצר מלכת. אבל מעבר לרגעים האישיים שלי עם המים הקרירים, יש משהו הרבה יותר עמוק שקורה שם - החיבור בין אנשים.
לאחרונה הפכנו את הבריכה למפגש שבועי עם חברים מהקיבוץ. כל יום שישי אנחנו מתאספים סביב המים: ילדים קופצים ומבוגרים יושבים בצד עם כוס קפה ביד ושיחות על החיים מתגלגלות כמעט מאליהן. זאת ההזדמנות שלנו להתעדכן זה בזה, לשתף חלומות וחוויות מימי השבוע ולהגחיך יחד את הקשיים שצצו באורח חיים כה מהיר.
וזה מפנה אותנו לחשוב - לפעמים האושר נמצא ברגעים הקטנים האלה ליד המים. אולי זו הסיבה שמומלץ לנו לנסות לברוא מסורת כזו גם אצלנו בבית או בחברה שבה אנו חיים - מסורת של זמן איכות שמופרע במילים קטנות ונעימות, עם מבט לעיניים של האנשים שאנחנו אוהבים.
אם אתם עוד לא הגעתם לבריכה הזו שלכם השנה - אל תמתינו! תצאו לשחות או פשוט לשבת לצידה ולאפשר לעצמכם לחוות מחדש רגעי חיבור אמיתי בעולם שתמיד מאוד עסוק לכלול את כולנו לתוך הזרם שלו.
תזכרו - מים יכולים להיות מקור לקיץ נעים ומהנה במיוחד כשהם מכניסים אותנו מעט יותר פנימה לעשור רגעי קסומים ואנשים קרובים בלב ובנפש.