אני זוכרת את הרגע שבו לקחתי פיסת בד ישנה, צבעונית ושכוחה, והחלטתי להעניק לה חיי נצח. זה היה בדיוק אחרי יום עמוס בעבודה, כשכל כך הרבה מחשבות התרוצצו לי בראש. כל מה שרציתי היה לברוח לרגע מהשגרה ולהתמסר לאמנות.
יש משהו מאוד קסום בליצור. אני מוצאת את עצמי מתחילה במשהו קטן - אולי כפתור ישן או שארית של בדי משי שהשתיירו מפרויקט אחר - ובמהלך היצירה אני מתחברת לחלקים שונים בנשמתי. ידיים שלי מתמלאות בצבעים אולם המחשבות שלי עולות על הכתב או על הבד בצורה שלא חשבתי שאני יודעת לעשות.
אחת החוויות המרגשות ביותר הייתה כשנתקלתי בחברה שלי שבדיוק התחילה לצייר ולהביע את עצמה דרך קווים וצבעים. היא אמרה לי שהיא פשוט התיישבה מול הקנבס ומיהרה לשחרר הכל: את הכעס, העצבות והרגעים הקטנים של אושר שעטפו אותה לאחרונה. אמנם התוצרים שלה היו פשוטים ולא מושלמים בעיניה, אבל העיניים שלה כאשר היא ציפתה לתוצאה הסופית - זה היה רגע שלא אשכח לעולם.
ברגע שאנחנו מתפנים לחופש הזה ליצור, אנחנו לא רק יוצרים דבר חדש; אנו גם מחזירים לעצמנו חלק מהאמונה בכוח שלנו להביא משהו יפה לעולם הזה. אז אם אתם רוצים להתחיל ליצור - אל תהססו! קחו לכם פנקס ודף און ליין או שאפילו תרדו לגינה עם כמה צבעים ותתחילו לצייר על האבנים שנמצא שם.
לפעמים הכי טוב זה לתת לדברים לזרום באופן טבעי, בלי לחשוב יותר מדי ובלי לשפוט את עצמכם בדרך. תזכרו: האמנות היא לא תמיד מושלמת - היא כמו החיים עצמם; לפעמים יש בה דפיקות לב רועשות ולפעמים רכות ושלוות.
אז אם אתם מרגישים אבודים בתוך העולם הזה ואין לכם תשובות לכל השאלות הגדולות שעל הפרק - תנסו למצוא יצירה שתעורר בכם השראה ותיתן מקום לכאב ולשמחה כאחד. כי ממש כמו בבדים הצבעוניים שהייתם יכולים לקבל מצללית בסוף העבודה שלכם, כך גם הנפש שלנו זקוקה למקום להתבטא בו באמת ובמלוא עוצמתה.
