לפני כמה ימים, החלטתי ללכת למכולת השכונתית שלי, יש לי אליה חיבור מיוחד. זה לא סתם מקום לקנות בו לחם וחלב - זה עולם קטן של אנשים, ריחות וצבעים. המכולת ממוקמת בפינה של הרחוב, ולפעמים נדמה שהיא חלק מהשיכונים יותר מאשר רק עסק.
נכנסתי וראיתי את ניסו בעל הבית, איש פשוט וחייכן שמקדם אותי תמיד בחיוך רחב. הוא ממש גידל אותי כשהייתי ילד, עם סוכריות בסוף כל ביקור. הפעם הסתכלתי עליו ואמרתי לו: "ניסו, אתה זוכר איך הייתי בא לכאן כל יום אחרי בית ספר?" הוא צחק ואמר "בתחילת הדרך היינו צריכים להמשוג ללא עזרה!"
באחת הדוכנים, מצאתי פירות טריים ובדיוק הגיעו מנגו איכותי. ניסיתי אחד והרגשתי כאילו אני נוגע בגן עדן. סיפר לי ניסו שהמנגואים מגיעים מחקלאים קטנים בדרום הארץ והוא עושה הכל כדי לתמוך בהם.
התחלנו לדבר על החיים - איך הזמן עובר והשכונה משתנה מסביבנו. הוא סיפר על משפחות שעזבו ועל חדשות טובות על זוגות חדשים שמתמקמים בשכונה ומביאים רוח חדשה איתם.
אז בעודי עומד שם בין מדפי הסופר הקטנטן הזה הרגשתי שמשהו במעגל שלנו נשאר קבוע, גם אם העולם משתנה סביבנו במהירות הבזק.
המסקנה הכי גדולה שיצאתי איתה מהביקור הזה היא הערך של המקומות הקטנים בחיינו. אנחנו לפעמים שוכחים את הכוח שיש לחיבור האנושי הזה - אנשים כמו ניסו שאוהבים לקשור אותנו לרגעים יפים כמו תיבת אוצר זעירה שמחכה בכל פעם שנצעד לעבר הדלת שלה.
אז בפעם הבאה שאתם נכנסים למכולת השכונתית שלכם - תנסו לחשוב על הרגע הזה כאילו אתם פוגשים חבר ותיק ולא רק מתכוונים לקנות משהו לשלישייה בליל שבת. רגע קטן כזה יכול לעשות שינוי גדול ביום שלכם!