לפני כמה שבועות לקחתי את הילדים שלי לשוק האוכל המקומי. זה היה אחד מהימים היפים של הקיץ, השמש זרחה והשמיים היו בהירים. כשהגענו, הרגשתי כמו ילד קטן שנכנס לעולם מלא צבעים וריחות. הכל היה שם - דוכנים עם ירקות ענקיים, תבלינים מאפריקה ועד אסיה, ריח של לחמים טריים ואפילו מתוקים שהיו נראים כאילו יצאו מהסרטים.
אני זוכר היטב איך עמדנו ליד דוכן החומוס והילדים ביקשו לטעום מכל דרך שעברו על פניו. אני עצמי לא יכולתי להתאפק, וישר קניתי חומוס עם פיתה חמימה וזיתים שחורים. כשנגסתי בקליפת הפיתה והיא התפצחה לי בין האצבעות, גיליתי מחדש את הכוח הפשוט של אוכל - הוא לא רק מזון אלא גם קשר בין אנשים.
התיישבנו סביב שולחן עץ פשוט ודיברנו על כל מה שראינו וחווינו בשוק. יש משהו מיוחד בדיונים סביב האוכל; הם מתקבלים בטבעיות ומחברים אותנו זה לזה בצורה שאף פעילות אחרת לא מצליחה לעשות.
הילדים שאלו אותי על החקלאים שמגדלים את הירקות ועל המערכות שמסביב למזון שאנחנו אוכלים מדי יום. הסברתי להם שהשמירה על איכות המזון היא אחריות שלנו - בחירות קטנות כמו לקנות מחקלאים מקומיים או לבחור בפירות וירקות בעונה ממש מכינים אותנו להיות צרכנים יותר מודעים ובוגרים.
אם אתם הולכים לשוק כזה בקרוב (ואני ממליץ בחום), אל תשכחו להקדיש זמן לדבר עם הדוכנאים ולשמוע את הסיפורים מאחורי המוצרים שלהם. כל פרי וכל ירק מגיע עם סיפור אישי משלו וזה חלק ממה שהופך את החוויה הזו לכל כך מיוחדת ומעוררת השראה.
ודבר נוסף - אל תשכחו לטעום! כי בסופו של דבר, בשוק כמו בשוק - הכל מתחיל ונגמר באוכל ובאהבה אליו.