כל כך הרבה פעמים חשבתי על מה יקרה אם אנסה לגידול צמחים בעצמי, במיוחד עכשיו כאשר אני חי בעיר הסואנת שאלו קירותיה בנויות מפרויקטים של נדל"ן מרהיבים. כששכנה שלי סיפרה לי על גידול עגבניות בגינה הקטנה שלה, החלטתי שזה הזמן שלי לנסות - ולקחתי את הילד שלי איתי.
התחלנו את המסע שלנו עם מספר חבילות זרעים שהזמנתי באינטרנט. לא חשבתי שיש כל כך הרבה תוכן אודות חקלאות עירונית! הרשת מוצפת במדריכים וסרטונים, אך בסופו של דבר כל מה שהיה לנו זה פשוט להתחיל להתנסות ולראות מה עובד ומה לא.
אחרי שבועיים של חכה ושפיכת מים, התחלנו לראות ניצנים ראשונים. התרגשות הציפה אותנו; הבן שלי ואני הסתכלנו בעיניים נוצצות על הצמח הקטן שצץ מתוך האדמה כמו נס ברחובות העיר המבלבלים והסואנים שבהם אנו חיים.
יום אחד, תוך כדי טיפול בצמחיי העגבנייה שלנו, קרה משהו מדהים - גילינו כמה כיף לשוחח יחד בזמן שאנחנו עובדים בגינה. לכל אגודל שנגע באדמה היו זיכרונות שעיצבו בינינו קשר נוסף. פתאום הגינה הפכה להיות המקום שבו אנחנו משתפים חלומות ומחשבות בלי הסחות דעת של הטלוויזיה או המסכים שמקיפים אותנו בשאר שעות היום.
בהמשך הדרך נתקלנו בכמה קשיים: מזיקים שבאו לבקר את הצמחים (תאמין לי שהתמודדתי עם יותר מימיו!), ימים חמים מדי שבהם היה קשה להזרים מים מספקים לצמחים וסתם תקלות בדרך שלא ציפינו להן. אבל דווקא שם גיליתי דברים חדשים גם על עצמי ועל הילד שלי - כמו איך להתמודד עם כישלונות ולהמשיך לנסות למרות הכל.
והכי חשוב? אחרי חמישה חודשים ליטפנו בפעם הראשונה עגבנייה אדומה שהצלחנו לגייס לבשל ממנה רוטב פסטה נהדר שסיפר למשפחה שלנו סיפור חדש בצלחת!
אז הנה טיפ קטן למי שרוצה להצטרף למסע הזה: אל תחכו שיהיה לכם שטח גדול או כלי גינון מקצועיים - אפשר להתחיל גם במרפסת קטנה או אפילו בעציץ בסלון! כדאי ללמוד דרך ניסוי ותהייה, ופשוט ליהנות מכל רגע בתהליך. אתם עשויים לגלות שכשהאדמה בידיים שלכם והניסיונות מחברים ביניכם ובין האנשים שאתם אוהבים - החיים מתמלאים בצבעוניות חדשה לחלוטין.