גם אני, כמו רבים אחרים, הגעתי לסטודיו יוגה בשלב שבור במערכת החיים שלי. זה התחיל כתוצאה ממשבר אישי - לחץ בעבודה, קשרים שהתרופפו, ובעיקר תחושת עייפות נפשית. הייתי זקוק למקום שבו אוכל להתפנות מכול הכאוס שסבב אותי.
נכנסתי לראשונה לסטודיו הקטן והמקסים הזה, עם הרצפת עץ המלטף את כפות הרגליים והריח הנעים של קטורת שעולה מהפינה. השיעור הראשון היה מוכר לי - כמה תרגילים פשוטים שאני מכיר ממוקדי סדנה בתיכון. אבל הפעם זה היה שונה. המדריכה לא רק מראה לנו איך להניח את הגוף בצורה נכונה; היא מדברת על הנשימה ועל הקשבה פנימית לגוף שלנו. פתאום הבנתי שזה לא רק אוסף של תנועות פיזיות - מדובר במסע פנימי.
לאט לאט התחלתי להרגיש שינוי גדול אצלי. השיחות עם עצמי בזמן המדיטציות במהלך השיעורים הפכו לעמוקות יותר - שאלות שלא העזתי לשאול עד אז יצאו החוצה ונתנו לי בהירות על דברים שהפריעו לי זמן רב. אחד התובנות הכי משמעותיות שלי הייתה שאפשר לקבל את עצמך גם כשאתה לא מושלם ושאין בכלל "דרך נכונה" לעשות דברים - כל אחד עושה זאת לפי הדרך שלו.
והמגע האנושי? הוא היה כל כך חיוני ברגעים האלה - הידיים של המדריכה שנוגעות בעדינות כדי לתקן ולהציע תמיכה, או החיוכים והחיבוקים שמגיעים בסיום השיעור כשהלב מציף בתחושת רווחה.
אם אתם מתלבטים האם להצטרף לסטודיו כזה או אחר - חפשו מקום שמרגיש טוב לכם ולא מפחיד אתכם לשחרר קצת מועקות מהיום יום שלכם. אל תהססו לנשוך איזה רגע נוסף לעצמכם אחרי שיעור - יש משהו קסום בלראות אנשים אחרים יוצאים משם עם חיוך שמשדר אנרגיה חדשה ואופטימיות.
ולבסוף, טיפ קטן: נסו להגיע לעיתים קרובות ככל האפשר לזמן איכות עם עצמכם ותשתדלו לקחת נשימות עמוקות גם מחוץ לשיעורים - להפיץ את התחושה הזו בחיי היום יום תעשה פלאים!
אז אם אתם עדיין מהססים, הצעד הבא שלכם יכול להיות בדיוק הדלת ההיא בכניסה לסטודיו הקרוב לביתכם...