לפני מספר שנים, נכנסתי לחדר הדיונים הראשון שלי כסטודנט למשפטים. האווירה הייתה מתוחה, והרגשות שלי היו מעורבים – התרגשות, פחד וחלום שמתחיל להתגשם. ישבתי מוקף בחוקרים ובמקצוענים, כאשר הלב שלי דפק במהירות. ברגע מסוים, השופט עצר ואמר: "משפטים הם לא רק חוקים, אלא קודם כל אנשים". המשפט הזה נחרת בי. לאחר דיון על פיצויים בעבור נזק גופני, הבנתי כי המאבק אינו רק משפטי אלא גם רגשי. המשפטנים צריכים להבין את הסיפורים שמאחורי המקרים. כשאתה מייצג אדם בבית המשפט, אתה לוקח על עצמך את האחריות לחבר בין כאב לצדק. במהלך השנים, הקשבתי ללקוחות וסיפורים שלהם, והבנתי שהקשבה אמיתית יכולה לשנות חיים. משפטים אינם רק ניירות, אלא גשר בין דמעות לצחוק. אם המילים יכולות לשנות חיים, איך אפשר לא להיות חלק מזה?
