לפני כמה שנים, צעדתי לחדר הדיונים הראשון שלי כסטודנט למשפטים. האווירה הייתה מתוחה. כל כך הרבה רגשות התערבבו בי - התרגשות, פחד וחלום שמתחיל להתגשם. ישבתי שם, מוקף בחוקרים ובמקצוענים אמיתיים, כשהלב שלי דפק בקצב של טרמפולינה.
מה ששבר את ההתרגשות היה המבט של השופט. הוא כנראה הרגיש את הלחץ באוויר, כי הוא עצר לזמן קצר ואמר משהו שמאז נשאר איתי: "משפטים הם לא רק חוקים ומסמכים; הם קודם כל אנשים". המשפט הזה חדר לי ללב כמו חץ והתיישב סביבו כמו מנורה מוארת.
אחרי דיון ארוך על סוגייה משפטית שקשורה לפיצויים בעבור נזק גופני, יצאתי מבולבל אבל גם מעודד. חשבתי על האנשים מאחורי הסיפורים - אנשים שנפגעו ופנו לעזרה כדי להחזיר לעצמם את מה שאיבדו. זה לא היה פשוט לשכוח שהמאבק שלהם איננו רק בשלטון החוק אלא גם במערכת הרגשית שלהם.
למדתי אז שיעור חשוב מאוד - משפטנות אינה עוסקת רק בניירות ופתוחים בכתבי טענות; היא נוגעת בלבבות ובעוצמות אנושיות אמתיות. כשאתה מדבר בשם אדם אחר בבית המשפט, אתה בעצם לוקח על עצמך מטלה כבדה - לייצג ולאחד בין כאב לבין צדק.
כשהתמודדתי עם לקוחות במהלך השנים הבאות, תמיד ניסיתי לזכור שזה אישי עבורם. ביקשתי מהם לספר לי את הסיפור מאחוריהם בלי קיצורי דרך או מחסומים רגשיים. אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי היה שאפשר לעזור אם באמת מקשיבים בצורה מעמיקה ומזיקה לרגש שבבסיס הצורך המשפטי.
טיפ קטן לכל מי שמתעניין בעולם המשפטים: אל תשכחו שלא מדובר בניירות אקדמאיים בלבד. תקרבו לבבות ותגלו עולם חדש שבו אתם הופכים להיות הגשר בין דמעות לצחוק מחדש.
אם מילים יכולות לשנות חיים - איך אני יכול שלא להיות חלק מזה?