לפני שבועיים, מצאתי את עצמי מתהלך בשוק הציורי של ירושלים, כשסחבתי בתיק את כל הכיסאות שלי עם חברים. רוח הקיץ המעט חמימה שיחקה לי בשיער והבישולים מעודדים שבקעו מהדוכנים עוררו בי תיאבון עז. אז פתאום, משמאלי, ראיתי שלט קטן שמושך את תשומת הלב - "מסעדת השורש". לא יכולתי להתעלם מזה.
מהרגע שנכנסנו למסעדה הקטנה והחמימה הזו, ניכרת היתה האווירה הביתית. כל שולחן היה כמו סיפור משפחתי שהתחיל לפני הרבה שנים. על הקירות היו תלויים תמונות של אנשי המקום שהיו חלק מהיסטוריה ארוכה ועשייה מרגשת. הרגשתי כאילו אני נכנסת לספר היסטוריה חיה.
המלצר הגיש לנו מטעמים מקוריים ששמרו על טעם אמיתי ומהותי - קציצות דג טריות ברוטב מתובל מדויק ואורז עם עשבי תיבול שקידשו את הטעמים המקומיים במלוא הדרם. אני זוכרת שכשלקחתי ביס ראשון בקציצה זו, זה היה רגע שאפשר לומר עליו - "פה טעמו הנפש".
בשיחה סביב השולחן גילינו שלא מדובר רק באוכל טוב אלא גם במחויבות למקורות התרבותיים שלנו, מסורת שעוברת מדור לדור דרך המטבח. התובנה שעלתה היא שכשהאוכל מוכן באהבה ובכוונה ממשית לשמר תרבות וערכים יש לו כוח להעביר רגשות וניסיון חיים עמוקים מאוד.
לאורך הארוחה הפנמתי עד כמה האוכל הוא יותר מאשר צורך פיזי; הוא גשר בין אנשים ומקום ומהווה כלי לביטוי אישי וחברתי בו זמנית. אם אתם קופצים לירושלים או מסתובבים באזור, אל תהססו להרשות לעצמכם לצלול לנפלאות הללו וליצור חוויות קולינריות קסומות באוויר הצלול של העיר העתיקה.
ובעצת סיום אישית: כשתגיעו למסעדה הזו (או לכל מסעדה בה תוכלו לראות את ההפקדה בליבה), עצרו לרגע כדי להרגיש ולהוקיר תודה על הקסם הזה שנקרא אוכל - כי אוכל טוב באמת יוצר קשרים שאין להם תחליף בחיי היומיום שלנו.