כשהתחלתי לחפש סטודיו ליוגה אחרי תקופה קצרה של בלבול ורעש סביבי, לא חשבתי שהמקום הזה יהפוך לבית שני עבורי. אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לסטודיו המחודש ברחוב שקט לבין הבניינים של העיר. הריח של קטורת והקירות המצוירים בצבעים רכים קיבלו אותי בחום, ופתאום כל הבלגן שבחוץ נשכח מאחור.
הלימודים ביוגה היו לי כמו מעין מסע פנימי. בתחילה, התמודדתי עם חוסר הביטחון שלי - דאגות עמדו על ידי כל הזמן ומנעו ממני להתרכז באמת במה שאני עושה. אך ככל שהשיעורים המשיכו, גיליתי שאני מתחילה לשחרר אותן אחת אחרי השנייה. כל תנועה הייתה כמו נגיעה ברגשות שלא העזתי להתמודד איתם לפני כן.
באחד מהשיעורים, באמצע סדרת התנוחות המאתגרות יותר, המורה ביקשה מכולנו לקחת רגע לנשום ולהרגיש את הגוף שלנו. באותו רגע קרה משהו מופלא - לא רק שגופי התחבר לתנועה ולעוצמה שלו אלא גם הלב שלי פתח עוד חלון לתחושות ששמרתי לעצמי זמן רב מדי.
אם יש דבר שלמדתי מכל זה הוא שאין דבר כזה ‘מושלם’ בתרגול - ולא צריך להיות! לפעמים כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לעמוד בעמידת ראש או לקפל את הגוף כפי שהייתי רוצה, אני פשוט מזכירה לעצמי שכל תהליך הוא חלק מהמסע ומהדרך שלי למצוא איזון פנימי.
טיפ קטן לסיום: אם אתם מחפשים מקום שיתן לכם השראה וביטחון, אל תהססו לנסות כמה סטודיואים שונים עד שתמצאו את המקום שבו הרגש שלכם משתלב עם הפעולות שלכם. הפתיחות הזו יכולה לשנות הרבה יותר ממה שאתם מדמיינים.
אז יאללה, צאו למסלול החדש הזה שמוביל לכיוון רגוע ושלוו!