לאחרונה התחלתי לשקול להתקין מצלמות אבטחה בבית - האמת היא שזה היה רעיון שהתהפך לי בראש מספר חודשים, מאז ששמעתי מהשכנה שלי על פריצה שקרתה בלילה אצלם. אני זוכר את הפנים שלה כשהיא סיפרה את הסיפור; היא הייתה נסערת, ולמרות שהכול נגמר טוב והמשטרה עזרה לה לתפוס את הגנב, זה הרגיש כאילו כל העולם שלה התהפך באותו רגע.
כשחזרתי הביתה אחרי השיחה ההיא, התיישבתי בכיסא מול המחשב ופתחתי חיפושים על מצלמות אבטחה. לא ידעתי מאיפה להתחיל; מאות דגמים וחברות היו שם, וכל אחד טוען שהוא הכי טוב. בסוף החלטתי לבחור במשהו פשוט אך אמין, כי אני פחות אוהב הרבה פרטים טכנולוגיים מסובכים.
יום התקנת המצלמות עבר בקלות יחסית - רק פגשנו טכנאי נחמד שבא להסביר לנו איך הכל עובד. אבל אז הגיע הלילה הראשון שבו הייתי בשקט וביטחון עם העיניים שלנו מכוסות לראשונה במצלמות האלה. פתאום היה אורה חדש בבית - יכולת לראות מה קורה גם כשאני לא שם.
עברו כמה ימים ואני וג'קי (כלבת הטרייר המתוקה שלי) יצאנו לבילוי קצר בחוץ. ברגעים אלה של נחת בתל אביב שמחתי לדעת שאני יכול להציץ מדי פעם למצלמה ולהרגיש בטוח יותר לגבי המקום שעזבתי אותו לזמן מה.
ואז קרה משהו מפתיע - גיליתי שאני לא רק משגיח בשבילי אלא מתחקה גם אחר ההתרחשויות של השכנים והסביבה הקרובה בבית! מצולות הפרטים הקטנים שהתמקדו בי במשך שנים השתנו לגמרי ברגע שיכולתי לצפות בעל כורחי במה שקורה סביבי.
לא רציתי להיות מעוניין בעסקאות גבוליות או בהתחזות לדמויות בדיוניות - אבל יש משהו מרגש בהחלט בלהרגיש שאת/ה עוקב אחרי החיים לצד שלך כשאתה בגינה או סתם נמצא בקפה הקרוב לבית שלך.
בהמשך הזמן גיליתי שגם ג'קי נהייתה חלק מזה - היא פשוט אהבה לשכב ליד החלון ולהסתכל החוצה כמו גברת מכובדת שרואה עולם מעבר לחלון; לפעמים הייתי רואה אותה צופה בכלבים אחרים משחקים ברחוב ומעשית משפט ערבות עצמית שכבר מ-20 שנה נכנסה לה לחיים - "זה הבית שלי!".
אז תודה לסיפור המעצבן של השכנה שהוביל אותי למסלול הזה. לעיתים הדברים הקטנים שבורים אותנו וגם מחברים אותנו מחדש à זו תזכורת לכך שאף פעם אי אפשר לדעת איזו הזדמנות תפגוש בתוך אי הנוחות הזו שנקראת חיים. אל תשאירו את הבית שלכם חשוף בדאגה רק בגלל פחד שנעים לטמון בתוך הכיפת ברזל שיש לנו בראש.
יש לכם אולי חוויות משלכם לגבי מצלמות ואבטחה? שתפו!