תמיד אני זוכר את הפעם הראשונה שלקחתי את לולה, הכלבה שלי, לדוגי פארק. הייתי קצת ספקן כששמעתי על כל המקומות האלה שבהם כלבים יכולים לרוץ ולשחק לחופשי. איך היא תתחבר עם כל שאר החיות? האם זה יהיה יותר מדי רועש בשבילה? אבל הייתה לי תחושה שאולי זה בדיוק מה שהיא צריכה.
הגענו בפעם הראשונה לשעת בין ערביים, כשהשמש מתחילה לשקוע והאוויר מתמלא בניחוחות נעימים. לולה התרגשה מאוד - היא לא ידעה באיזה עולם חדש היא נכנסת. ברגע שנכנסנו לפארק, כמו גלי הרגיעים נפרדו ופתאום כולם התחילו לרוץ אחד לעבר השני בכמויות מטורפות של אנרגיה ושעשועים.
אני זוכר שהייתי קצת עצבני בהתחלה - ניסיתי להשגיח עליה מכל הכיוונים, לראות אם היא מתנהגת יפה מול שאר הכלבים. ואז קרה משהו מדהים: אחרי כמה דקות של התרוצצות סביב וחיפוש אחר הניחוחות המוכרים שלהם, לולה מצאה חברה חדשה - פפי הקטן שהיה בהרבה הרבה פחות ממנה בגובה אך עם הרבה יותר פעלתנות.
ראיתי אותם רצים יחד; לולה עם האוזניים שלה פרוסות כמו דגלים והלב שלי התמלא בשמחה פשוטה שלא יכולתי להסביר במילים. זו הייתה תחושת חופש שלא רק הם הרגישו אלא גם אני. הבנתי שאני צריך להתנתק ולסמוך על כך שהכל יסתדר מעצמו - לא רק עבור לולה אלא גם עבורי.
מאז אנחנו חוזרים לדוגי פארק כמעט בכל שבוע בסוף השבוע והפכנו לקבוצה קבועה שם; חברויות נוצרות לא רק בין הכלבים אלא גם בינינו, ה"בעלים". זה מקום שבו אפשר לחלוק סיפורים על ההשתוללויות של הכלבים ועל החיים עצמם תוך כדי שאנחנו צופים בהם משחקים וצוחקים לתוך השמש השקיעה שמאירה לנו את הלבבות.
אז הנה טיפ קטן למי שעדיין מתלבט - אל תהססו להביא את הכלב שלכם לדוגי פארק! זו הזדמנות נפלאה בשבילכם ובשבילם להתחבר לסביבה חדשה ואולי לפתח קשרים חדשים (או לפחות להכיר כמה בארץ). לפעמים הדברים הכי טובים מגיעים מבלי שתכננתם אותם מראש.
נכון שבין העצים יש רעשים וכל סוגי האנרגיות מתערבבות - אבל כאן יש אושר שאין לו מחיר ושווה כל רגע!