בוקר אחד, כשישבתי בבית הקפה הקבוע שלי ושתיתי קפה עם חלב, פתאום נזכרתי בפעם ההיא שצעדתי לתוך סטודיו לקעקועים. זה היה לפני כמה שנים, בתקופה שבה הייתי חייבת לשנות משהו בחיים שלי. ידעתי שאני רוצה לסמל משהו חשוב בעבורי - ניצחון על פחדים ומעבר לצדדים חדשים.
הגעתי לסטודיו ברגליים רועדות, ממש כמו בתור למסיבת סיום בית ספר. באותו הרגע חשבתי לעצמי אם אני מתכננת טעות שתלווה אותי כל החיים או צעד אמיץ שיביא לי השראה כל יום מחדש. רציתי לקעקע את האות הראשונה של השם שלי - כדי להזכיר לעצמי את מי אני באמת.
כשהמכונה התחילה לפעול והקו שהתגבש על עור הילד שלי הפך למציאות, הרגשתי שמשהו בי השתנה. כאב קצרצר התחלף בתחושה מהפנטת של חופש ושחרור. פתאום הדאגות והשאלות לגבי "מה יגידו" התרחקו ממני כמו ענן שחולף בשמים הכחולים אחרי סערה.
לאחר מכן ניסיתי לעטוף את הפצע במשמעות רבה יותר - כתבתי פוסט בפייסבוק שבו סיפרתי לחברים על הבחירה הזו ופניתי לאנשים לשתף גם הם בחוויות שלהם עם קעקועים או פירסינגים שעשו במהלך חייהם. קיבלתי תגובות מלאות עידוד וגם כמה סיפורים מרגשים אחרים שממש גימדו אותנו יחד.
אם יש טיפ שעליי לתת למי שמתכוון לעשות קעקוע ראשון, זה פשוט להקשיב לעצמך ולא לחשוב על מה אחרים יחשבו: זה הגוף שלך וזה הסיפור שלך! תבחר/י עיצוב שמרגש אותך ושתמיד יזכיר לך דברים טובים בחייך.
בכל פעם שאני מסתכלת על הקעקוע הזה היום, אני מתמלאת בגאווה ובאומץ להמשיך לגדול ולנסות דברים חדשים - כי בסופו של דבר כולנו בדרך שלנו להתחזק ולגלות את עצמנו מחדש בכל רגע ורגע.
ואז על